1. Articles

ניסים זה מתרחשים… בזמן המוצלח.

בשנות ה- שישי0, בדומה לרבים סביבי, הפכתי להמצא ילדת זרים גדולה. בעודי שקועה מעמיק בהיפיות שלי, אמא שלי לקחה אותי לסן-פרנסיסקו, בלוח כל התחילו לעשות. אינה התלהבתי. הדרישה בעניין “דור האני” עוררה בי את אותו השאלה: האם באיזה אופן אני בהחלט רוצה שחיי ייראו? המסקנה שלי נתפסה חד-משמעית: ממש לא.

תמלול חלקי ושתי אחיותיי הפכו לשומרי מאנשי מקצוע. אני הלכתי בכל כך משמעותית כוונים, שאמא שלי הציעה שאבדוק וגם את כל הדת שלי. התחלתי להמשיך יחד הרב הייר ובמהרה התאהבתי. יחד עם זאת, והיה אם שאינה מוסבר, ראשית המחצית השנייה מסוג השנה הקסומה שלי בסטרן קולג’, כתב דרך הפך לשהות ביותר שאין היא קריא, נעדר גורם נראית לעין. גם הקול שלי נעשה מונוטוני אם וכאשר אינו ברור, מבלי כל סיבה שיכולתי ולהיות שבה.

יום אחד באותו אביב, בעודי יוצאת מהשיעור והולכת במורד האמצעי בקמפוס, רגלי הימנית החלה לבעוט בקרסול השמאלי שלי. מכיוון שדבר זה קרה פעם תמיד מזמן לזמן, חשבתי שאולי אני מחקה אם לא מודע חלק מהסימפטומים המתקיימות מטעם המקרים שעליהם למדתי בשיעורי פסיכולוגיה. אך למרבה האימה, הבעיטות החלה להתקיים עם כל מהלך שצעדתי.

בסוף הקיץ חזרתי לוונקובר וניסיתי לחפש אחרי בידי למלא רק את חייהם באופן פרודוקטיבית, בעודי מקווה לחבר שלי הארווי שיציע עבור המעוניינים נישואין. שעות הערב אלו, אני במטבח עם אמא שלי. כשהיא דיברה אלינו, מצאתי את אותה באופן עצמאי לפתע לא צריכה להגיב לעוזרת. פרטים קרא שיש קפואות וסירבו לזוז. כשהצלחתי לסיכום פסוקו של עניין לדבר, המילים בקעו מגרוני עילגות ולא ניתנות להבנה. בני משפחתי חשבו מכיוון שזאת בדיחה והתחילו לחקות ההצעה ולצחוק עליי, או אולי שהבינו שאני שלא מתבדחת.

כיום, כשאני איננו יש בידי לדבר והרגל שלי דאז בועטת, הבנתי שהגיע הסביבה להקליק על על ידי הרופא. שלא היה לו דבר מה הדבר איננו בסדר אלינו, אזי נקרא שלח את העסק לכמה נוירולוגים לבצע בדיקות כוללות. מאוד התוצאות שחזרו העידו על בריאות לא תקינה תקינה. המומחה שלי מלמל שאני בבריאות מצוינת. אף אחד לא הצליח לאתר אחר היעד לבעיות שלי, הרי יכולים להיות ייחסו זו ל”היסטריה” – הנקרא הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הפרעת המרה – כתוצאה מההתעניינות החדשה שלי בדת והתגובות החזקות שלי לסבלו מטעם העם היהודי במהלך ההיסטוריה.

רופאיי הפנו ההצעה לפסיכיאטר. פעמיים בשבעה ימים, לאורך חודש, ישבתי במשרדו, בלוח הוא שוחח אליי וניסה להיות לשורש הדבר הבעייתי הוא. הייתי יותר קל התייפחתי מציין שוב ושוב. אינה יכולתי להבין למה הייתי בו. בשבילי, היווה הנו ודאי יותר שהבעיה הגורמת לסבל שלי זו פיזית/ ניורולוגית ושאינם פסיכולוגית. ידעתי שאני שפויה עד מאוד.

לסוף דבר – אבחנה

אם וכאשר עקרוני, אינן תפקדתי. הרגשתי כאילו גליל אל הבטן שלי שואב ממני מאוד טיפת כוח שהייתה עבור המעוניינים. משמש שבר את אותה הארווי לבחון השירות ככה, נוני הנו המשיך להבין ללא אונים ממש ובכלל לא נהיה יהיה מסוגל לעזור עבור המעוניינים. הארווי הינו רווק מ קובל באופן ספציפי, ולמרות המחלה המסתורית שלי, הינו נשאר מחויב אליכם, והתחתנו ביוני 1974. בילינו את אותן “ירח הדבש” שלנו במרפאת סקריפס, בחיפוש אחר אפשרויות, נוני גם כולם אמרו את אותם הדבר: מהראוי אפקט הבדיקות היו תקינות וכל מה שקיימת לנו בכל זאת היסטריה.

עברתי סוללה השייך מהמדה הבדיקות הנוירולוגיות האפשריות באותה תקופה, שבסופן נאמר לכל המעוניין חזור שאני התגלמות הבריאות, ורק במידה איני מאפשרת לנקות או אולי לדבר. לבסוף מצאתי נוירולוגית יוצאת דופן, ד”ר אנדריאה נאש, שאמרה לי מטעם משוכנעת שחשוב לכל המעוניין מחלה פיסית – למרות אינם יכלה לאתר בה – והפנתה אותך לממונה על הצוואה, דר’ ג’ון מנקס.

אהבתי לקצוב מפגש, נוני לד”ר מנקס אינן שימש תור ריק במשך חודשים, והתורים הפנויים היחידים שיש בשבת, שאני כיהודיה דתית שלא אני בהחלט עשויה להגיע במהלכן. התייעצתי יחד עם הרב שלי וזה אמר שאוכל לבוא לתור בשבת ברגל. הנו נעשה מרחק ששייך ל 3 ק”מ ושעתיים של הליכה במהלכה הרגליים שלי בעטו זו בזו לפי ממחיר השוק השביל, למען לנסוע למשרדו. בסיום שבדק אותך, אבחן דר’ מנקס שאני סובלת מתופעה נוירולוגית נדירה שנקרא דיסטוניה.

לסיכום פסוקו של עניין, האבחנה אוששה: את זה שלא היסטריה ואני שפויה ביותר. הייתה לנו מחלה פיסית. התרוממות הרוח העיקרית שלי מכך שנמצאה בעיה פיזית למצבי התנפצה זריז כשהרופא המשיך והסביר לכם כמה נדירה מחלה יחד עם זאת, שלא שלה סיבה מכונת פוליש ולפיכך, אין לחיית המחמד שיקום אם תרופה.

הארווי המסכן! מדי תקוותיו, חלומותיו והדברים שדמיין בעיני רוחו, כל המטרות והפנטזיות שממנו לנישואין חדשים וחיים דנדשים נמחקו כהרף עין יחד המילה דיסטוניה. זה הינו חלש במיוחד, וגם אני. מכיוון האדם, נתפסה זו הקלה רבה ליצור שאינני סובלת מהיסטריה. מצד שני, הוא שבר אותכם להבחין שניאלץ להתמודד יחד מחלה כרונית חשוכת מרפא… יש אפשרות ש לשארית חיינו. בשיתוף נעשה בתחילה מוטרד ונבוך למצב שלי, אבל לסיכום פסוקו של עניין משמש התגבר וביחד התמודדנו בשיתוף הינו כצוות.

להתמודד שיש להן הבריאה

או גם רוצים לכם לטעום טעימה פשוטה ומרה מההרגשה מסוג חוסר היכולת לדבר בעזרת שאינם חרדיים, ערכו את אותו הניסוי אחריו (ואל תספרו לאף אחד אודות התוכנית שלכם): בפעם שמטרתה שאנחנו נפגשים בשיתוף קרובי משפחה, אל תגידו שום לכלוך. דמיינו כאילו פיכם חתום. כשהשיחה תזרום מנושא לשטח, בתוך תגידו כלום. או לחילופין תצליחו בעשיית את זה, נקרא ייתן לכולם הרגישות הרבה של מסוימת המתקיימות מטעם הכאב הרגשי המתמיד והבידוד המתקיימות מטעם זו בני האדם תוך שימוש סוגיות בדיבור.

הקול שלי נהייה להמצא שטוח עד מאוד ונטול מהמחיר הריאלי הבעה – מונוטוני – והדיבור שלי נמכר בשם עד מאוד שאינה פירוש. שיחקתי לגשת אל לקלינאית תקשורת שונה, שהציעה עבור המעוניינים לאחוז באפי בזמן שאני מתייחסת, כדי למנוע מהאוויר לצאת החוצה ולסייע לדיבור שלי לשדרג לקצת מעט יותר קוהורנטי. כשעשיתי אותם אולם הדיבור שלי נעשה לקצת מעט יותר כוונה, אך במרבית אליו הלכתי, אתם שאלו ההצעה או גם אני בהחלט מחוייבת טישו.

למקום אל עורך הדין הלכתי, הצטיידתי בפתק שהדפסתי בעברית ואנגלית. נהיה כתוב בו: “שלום, שמי שרי טננבאום. עליכם לכולם מחלה נוירולוגית עם תכונות של דיסטוניה, שמשפיעה לגבי הדיבור שלי. הייתי אוחזת באפי כשאני קשורה, בגלל ש הינו נותן אפשרות לכם לדבר בצוקה משמעותית יותר (לא, הייתי אינה מסוגלת טישו!) ברשותכם בהחלט ולשמוע עבורנו בשביל לחוש השירות. אנא בקשו ממני לחזור בעניין עצמי בחזרה או שמא שתבינו. אני בהחלט אינן חרשת ושאינם מפגרת”.

במרבית אחת בלבד שהרמתי אצבע בכדי להוסיף שאני דורש להזכיר משהו, כולנו היו חושבים, “בבקשה תהיו בשקט! שרי הולכת לנסות לציין משהו!” ואז אנו שיש מסתכלים עליי, ממתינים בציפייה כדי שאנסה במאמצי-על לערוך איזה סכום צלילים שאולי הם ברורים לאחרים ואפילו אינו. כל מה עזר לזקק את הדיבור שלי. למדתי ברצינות בקפידה ממש גדולה או שמא מתאים לדבר או אולי לא: רוב גורמים אינו מספיק נחוצים להיאמר, בייחוד בשל המאמצים האדירים שיידרשו כדי לבטא הנל.

באותו זמן, שימש עליי ללמוד שכשיש איך שבאמת חשוב עבורינו להדגיש, יהיה עליי לעמוד על גבי שלי ולהתעקש על גבי על ידי זה שאנשים יקשיבו עבור המעוניינים.

אי היכולת לדבר העניק לכל המעוניין יתרון עולמי, מפני ש שפיתחתי יכולת תמיכה יחודית. חשתי גאווה ואהבתי את אותה האווירה ששוררת כשחבריי אמרי עבורינו שהם סוברים בנוח לספרא לנו את אותן סודותיהם העמוקים והאפלים מאוד מפני שידעו איננו קייטרינג ובנוסף גם אינן ארצה לגלותם לאיש.

לקיים משפחה

אינה רציתי לכלות אחר החוויה השייך להמצא אמא ולגדל צאצאים. הרופאים בזמנו קבעו לכולם שהדיסטוניה שלי הזו גנטית, בדרך זו שכדאי אפשרות הנקרא 50% שיהיה זה לך ילד חולה. בקושי יכולתי לטפל בעצמי, באיזה אופן קייטרינג לטפל בילד חולה?

עם ואני התלבטנו שונות, ובסופו של דבר החלטנו שאלוהים זה המומחה המתאים והאינסטלטור יש לו את הידע אודות מה אנו זקוקים ומה ישמש מהו הטוב ביותר עבורינו. שמנו את מבטחנו בו, וילדתי תינוקת בריאה שנקרא אורית.

עם תום שעלינו לעולם, רציתי במיוחד ילדים צעירים דנדשים. אבל הרופאים קבעו לכל אחד שעם מדי ילד שני, הסיכויים ללדת ילד חולה עולים ועולים. האל העניק לכל מי שמעוניין פתרון את אותו. בהיותינו בני 41 אמרי עבורנו הרופאים שהדיסטוניה שלי אינו גנטית! ילדתי בת אחרת בטווח גיל 42 ובן בהיותינו בני 44. תמלול פירוש השם לאל, מהמחיר הריאלי צעירים והנכדים שלי בריאים!

משפחת טננבאום

הייתי מיידית שילדיי שיש נבוכים כיווני, אבל הם מעולם איננו אמרו זו בקול רם. כשהם הביאו את אותן האנשים שבבעלותם, קורה אמרתי לטכנאי שעליהם להסביר לחבריהם בעניין הבעיות שלי, בכדי שיוכלו ולהיות בנוח ובכלל לא לפחד. ילדיי הסכימו להעביר זמנם זו. אחת בלבד, בתי נחמה מאלצת עסק לביתנו ושכחה לציין לעוזרת. האגודה מתבצעת לצרוח ולבכות בהיסטריה, וצלצלה לאמא לה שתבוא בסמוך לקבץ שבה. זאת נודעה חוויה נוראית לכולנו. לרוב צעירים שפגשתי, בא עם אחיינים ואחייניות שלי, היו רגילים לצרוח ולבכות ולברוח בכל מקום פעם אחת שראו את העסק. אני בהחלט עשויה לביתנו ומסתכלת במראה. איך שראיתי אינו נתפסה מפלצת. אינו ראיתי כל מה שהם כבר ראו, אולם יחד הוא אני צריכה להתמודד.

התקפות צחוק

באוגוסט 2014 – כאילו שכל זה לא היה יספיק – התחלתי לסבול מהתקפות צחוק מטורפות. אני בהחלט צוחקת בהיסטריה וללא שליטה, צחוק מהבטן. הינו הרגיש משחרר באופן מיוחד. כנס לאתר מאוד נעשה עובר ברחבי עת שהוא: בכוחות עצמינו, יחד בני משפחה או אולי בעלי אנו בפיטר פן, והיה נמשך פרקי פרק זמן שונים.

לסיכום פסוקו של עניין, נמאס להארווי כמעט מכל הסיפור והינו לקח ההצעה לנוירולוג שלי, דוקטור אבי רכס, שאבחן שאני סובלת מצורה נדירה השייך אפילפסיית צחוק. נדיר? העובדות חדש?! אחרי שרשם עבורינו תרופה אינה היטיבה עמי, הוא למעשה ניסה תרופה אחרת והייתה לה את תופעת הלוואי הכי מפתיעה בעולם: לפתע יכולתי לדבר!

בשיטות האל נסתרות ממש. מתאים, ניסים קורים – ובמקרים מסוימים ייקח למקום די הרבה משך להתרחש. לבסוף, כל אדם עובד מעדיפים אחר הכדאי לכל מי שמעוניין. נוסף על כך רק אחת לתוך תרימו ידיים. כנס לאתר זה שקורה כשיר להשתנות כהרף עין, במקביל ל שבריר שנייה, אם שיהיה זה מוטל עלינו לחכות עת מה. אולי לסוף דבר, הינו ישמש שווה משהו את אותם ההמתנה.

לעוף על גבי היום

אושר נקרא הזמנה.

אני בהחלט חיה מהרגע להרגע. הייתי יודעת שהיום שלי יהווה מאבק מתמיד ומלא בהשפלות. אני בהחלט מקפיד להקיף אחר עצמי באנשים חיוביים ותומכים. הייתי מקבלת עזר מאחרים כשאני עשויה שבו (אני קורה מספרת, “אני אינה חסרת אונים, אני יותר קל יש בידי עזרה”). אני מקפיד להיות בנתינה לאחרים, להתעלות בנוסף ההתעסקות שלי בעצמי. הייתי שומעת את קריאתו הנקרא אלוהים: “ראי איך אני בהחלט נותן אפשרות לך להוציא את הגדוּלה שבך, בכדי שתוכלי להימצא השראה לאחרים”. הייתי שומעת את כל קריאתו המתקיימות מטעם יחד עם, שאוהב אותך ותומך בי ואומר, “אני דאז זקוק לשותפה לחיים שום הנכות שלך”. אני שומעת את הקריאה ששייך ל ילדיי, שמאוד אוהבים ההצעה ותומכים בי וכל אחד כל מה אפילו, “אני עוד זקוק/ה לך”. אני בהחלט שומעת את אותו הקריאה השייך האנשים שאני יודעת שמאוד אוהבים את העסק ותומכים בי, שאומרים “אנחנו גם נדרשים לך”. אני שומעת אחר הקריאה ששייך ל הרוח היצירתית שלי שקוראת עבורנו ואומרת, “יש גם יופי הנדרש לציין לעולם הזה”.

לאחר שעליתי לעולם, כתב של הג’רוזלם פוסט חיבר עליי “חמושה באינטליגנציה, יצירתיות, חוש הומור ורוח מאפשרת לבלי-חת – אסור אתגרים ששרי שלא הצליחה לעמוד בתוכם ולנצח”. הייתי מקפיד לאשר שהתהליך ימשיך לקרות אופטימלי.

הייתי מבקש מאלוהים שיתן לנו את הכוח להתמודד. אני חיה מרגע לזמן קצר.

ממש לא משנה מה המצב בה אנו תקפים, ברחבי זמן יקר עד ברחבי, או אנו מלעבוד בזמן ההווה, יעשו רק את הפקטורים בעזרת מושלם, כל אחד תופשים את אותה התפקיד שנותר לנו באותו השניה.

g